top of page
חן אל אחמר
נתוני הבניה
טבלה
המאבק המשפטי
חאן אל אחמר היום
תשובות לטעויות נפוצות
החלופות שהציעה המדינה

חאן אל אחמר

תושבי אלח'אן אל-אחמר הם בדואים ממשפחת אבו דהוכ, המשתייכים לשבט הג'האלין. בני השבט הגיעו לאזור צפון מדבר יהודה לאחר שגורשו מתל ערד על ידי המדינה בתחילת שנות ה-50. לאחר תקופת נדידה של מספר שנים באזור שהיה אז בשליטת ירדן, הגיעו לאזור צפון מדבר יהודה. לאחר 1967, הנדידה העונתית הצטמצמה והקהילות התקבעו במקומן מאזור אל-עזריה ואבו-דיס ועד פאתי יריחו. המפורסמת שבהן היא קהילת אלח'אן אל-אחמר שיושבת במקומה באופן רציף מאז 1974. תצלומי אוויר עוקבים מתחילת שנות ה-70 מראים את האוהלים והמבנים הראשונים בח'אן אל-אחמר מספר שנים בטרם נבנה היישוב הישראלי הראשון בכל האזור, כפר אדומים. כיום, גרות ביישוב 28 משפחות - 200 תושבים, הרבה פחות מגידול טבעי לאור הריסות המבנים התכופות והעדר מתן התרי בנייה, והוא הגדול במקבץ של חמישה צריפים ואוהלים של בני משפחת אבו דהוכ באזור.  

jahalin-00970_uxga.jpg

בית ספר מבוץ וצמיגים באלח'אן אל אחמר צילום: יניב נדב

תהליך ההתקבעות של הג'האלין התרחש בשל צמצום שטחי מחייתם. במקור, אלח'אן אל-אחמר הוקם על אדמות פרטיות של אנשי כפר ענאתא ובאישורם. בהמשך, מדינת ישראל הכריזה על הפקעה רחבה של כ-30 אלף דונם בשנות השבעים, עליהם נבנו בין השאר מעלה אדומים, מישור אדומים ומצפה יריחו. בג"ץ מתח ביקורת חריפה על הפקעת הקרקע על ידי המדינה שנעשתה ל"צרכים ביטחוניים", אך נמנע להתערב בהחלטה לאור השיהוי הרב מאז ההפקעה ועד הדיון. גם אלח'אן אל אחמר נכלל בשטח המופקע ובני הקהילה מצאו את עצמם על קרקע שהמדינה הפקיעה ומסרבת לתת להם אישור למבני המגורים. בחלוף שנים רבות, השטח המוניציפלי של כפר אדומים שהוגדר בתחילה בגודל של 4000 דונם הורחב באמצעות צווי אלוף (ב-1992 על ידי דני יתום ובהמשך בעוד שתי פעימות, האחרונה מ-1998 על ידי

עוזי דיין למעל 18,000 דונם) וכך שטחים עליהם ישבו חלק מקהילות הג'האלין הסמוכות, כולל אלח'אן אל אחמר, הפכו לחלק משטחו של כפר אדומים, וכל זאת מבלי שזזו ממקומם. באופן אירוני, מספר ארגוני ימין ויישובי כפר אדומים, מובילים קמפיין שמתרכז בטענה שאנשי הג'האלין הם אלו שמשתלטים על אדמות כפר אדומים. 

ב-2009 הוקם בח'אן אל-אחמר בית ספר יסודי לילדי שבט הג'האלין, לאחר שבמשך עשרות שנים הם לא למדו כלל, או נסעו לשם כך ליריחו ולאבו דיס. בעזרת עמותה איטלקית בנו התושבים בית ספר אקולוגי מצמיגים משומשים ממולאים בוץ ומחוזקים בשמן פלאפל ישן. כמעט 200 ילדים צועדים בבוקר מכל הגבעות מסביב עם ילקוט על הגב ללמוד בבית הספר. כמה פאנלים סולריים מספקים מעט חשמל הנדרש להפעלת נורות ומחשב אחד בחדר המנהלת. בהתאם להסכמי אוסלו החינוך של האזרחים הפלסטינים בשטחי C הינו באחריות הרשות הפלסטינית שמספקת תקציב דל, תכניות לימוד ומורים. בהתאם למסורת הבדואית הכיתות אמורות להיות מופרדות לבנים ובנות, אך בהעדר מספיק כיתות הקטנים יותר לומדים בכיתות מעורבות. בית הספר מלמד עד כיתה ז' ולאחר מכן התלמידים נדרשים לנסוע לאבו דיס או יריחו לתיכון. חלק גדול מהתלמידים נושר מבית הספר בשלב זה, הן בשל הסירבול שבהגעה למקום מרוחק עם הסעות לא אמינות ולא רציפות, והן בשל הצורך לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית. עם זאת שיעור התלמידים שמסיימים תיכון הולך ועולה בהתמדה, הרבה בזכות בית הספר היסודי שמאפשר גישה נוחה ללימודי יסודי.  אולם בעקבות בניית בית הספר הגישו כפר אדומים ועמותת הימין הקיצוני רגבים עתירות חוזרות לבג"ץ שבהן דרשו כי המנהל האזרחי יממש צווי ההריסה נגד בית הספר והכפר. מתוך כפר אדומים קמה קבוצה שהתרעמה על כך שכפר אדומים עם בתי ספר וגנים רבים מקדש מלחמה נגד מבנה החינוך היחיד בכל המרחב לילדי בדואים. פעילות כפר אדומים כנגד בית הספר באלח'אן אל אחמר היא התגשמות מסמך ההקמה של כפר אדומים מ-1978 עליו חתום השר לשעבר אורי אריאל ובו נכתב כי "במרחב בדואים רבים העוסקים אף בעיבוד קרקע... יש לסגור את השטח למגורי בדואים ולפנותם כדי ליצור רצף התיישבות יהודי". 

חאן 1.jpg

במפות: תצלומי אוויר לאורך השנים 2006-1977 המעידים על התיישבות בח׳אן אל-אחמר

בתמונה: ח'אן אל-אחמר היום

חאן 2.jpg

במסמך ההקמה של כפר אדומים משנת 1978: "במרחב בדואים רבים העוסקים אף בעיבוד קרקע... יש לסגור השטח למגורי בדואים ולפנותם... יש להכריז על ואדי קלט כשמורת טבע... יש לעצור התפשטות ישוב ערבי/כפרי לאלתר על ידי סגירה מנהלית של תחום הכפרים הערביים... יש לבנות שרשרת ישובים יהודיים כדי לקטוע את רצף ההתיישבות הערבית".

ברבות השנים מתברר כי חזון זה על חלקיו השונים הפך למציאות. גבול התיחום הוכנס למדיניות התכנון בצפון מדבר יהודה כך שהבנייה היחידה האפשרית לבדואים היא בתוך השטח הבנוי של היישובים הפלסטינים (כגון ענאתא, אבו דיס או יריחו) שאינו מתאים לאורחות החיים המסורתיים במרחב המדבר. ואדי קלט הוכרז כשמורת טבע וכפר אדומים הגיש בג"ץ כדי שיאסרו על הבדואים לרעות באזור (למרות שכעיקרון מי שעשה שימוש בשמורה טרם ההכרזה רשאי בדרך כלל להמשיך בכך). יציאה של עדרים מעבר לרצועה צרה של שטח מסביב לקהילות מקפיצה סיירים שמגרשים, לעיתים באלימות, את הרועים. ואכן, האפלייה התכנונית לא מאפשרת תנאי מחייה מינימליים לקהילות הג'האלין והגידול באוכלוסיה כתוצאה מכך הרבה פחות מגידול טבעי.בשנת 1967 חיו בצפון מדבר יהודה כ-2000 בדואים משבט הג'האלין ואפס ישראלים. ב-2020 עמדו הנתונים על 60 אלף תושבים ישראלים מול 3500 מבני הג'האלין.  

נתוני הבנייה בצפון מדבר יהודה

בשנים האחרונות, שיעור היתרי הבנייה שניתנים לכ 250,000 פלסטינים שמתגוררים בשטחי C נמוך מאי פעם ומגיע לכדי אחוז בודד. על פי המנהל האזרחי, בין השנים 2016-2020 אושרו לפלסטינים 24 מתוך 2,550 בקשות שהוגשו (0.9%). לעומת זאת, על פי הלמ"ס, באותה התקופה ניתנו היתרים ל- 8,356 בקשות להתיישבות הישראלית (פי 350 מאשר לפלסטינים). בלית אפשרות ריאלית לקבל היתר בנייה גם על אדמותיהם הפרטיות, מספר הבקשות שמגישים פלסטינים הולך ויורד. בהתאם, ניסיונות חוזרים ונשנים של הבדואים להסדיר את יישוביהם ולקבל היתרי בנייה עלו בתוהו. בני שבט הג'האלין הגישו לאורך השנים 12 תוכניות שונות להסדרת תכנון הקהילות שלהם, תוך הסכמה לקיבוץ מאהלים למתחמים מסודרים ומאושרים אך לא אחת נדונה או אושרה. בהתאמה, כנגד כמעט כל המבנים של כ-750 בתי האב של מבני הג'האלין תלויים ועומדים צווי הריסה לעומת אחוז בודד מכלל המבנים של ההתיישבות הישראלית באזור זה (כולל מעלה אדומים). גם מספר הריסות הבתים גדול פי 10 אצל הבדואים למרות שמספרם יחסית להתיישבות הישראלית מונה פחות מ 1/20 באותו תא שטח (טבלה).

מתוך כלל השטחים בצפון מדבר יהודה, 75,000 דונם הוקצו להתיישבות הישראלית במרחב אדומים (מעלה אדומים, כפר אדומים, אלון, נופי פרת, עלמון, קידר ומצפה יריחו) לעומת 320 דונם בלבד שהוקצו לג'האלין לפני שנים רבות (עבור תכניות בנייה מצומצמות למשפחות שהועברו ממקום מושבם כאשר הורחבה מעלה אדומים).

Picture26.jpg

סביב קהילות הג'האלין ואלח'אן אל-אחמר, הוקמו במרחק כמה מאות מטרים חוות חקלאיות ונקודות התיישבות ישראליות בלתי חוקיות שדוחקות את הקהילות הבדואיות. כולל גבעה 468, חוות הרועה העברי שחלקה יושבת אף על קרקע פרטית פלסטינית ועוד. בניגוד להריסות התכופות בקהילות הג'האלין, אף בית במאחזים אלו לא נהרס לאורך השנים והעבירות מוכשרות לרוב בדיעבד. פעילות שיטתית זאת סביב הג'האלין שואבת השראה מאסטרטגיה שתוארה

בטבלה: השוואה בין בנייה יהודית ובדואית בצפון מדבר יהודה (הנתונים מובאים מהמנהל האזרחי איו"ש)
במפה: המאחזים הבלתי חוקיים של כפר אדומים מסביב לח'אן אל-אחמר (2022)

חאן 4.jpg
השוואה בין בנייה יהודית ובדואית בצפון מדבר יהודה

*אין מספרים מדויקים, מדובר בהערכת ההסיטוריון ד"ר עובדיה

המאבק המשפטי

במהלך עשור דחה בג"ץ שלוש עתירות של יישובי כפר אדומים וארגון הימין הקיצוני "רגבים" לפינוי אלח'אן אל אחמר, בטענה שאינו מתערב בשיקול הדעת התכנוני של המדינה בנוגע לאדמות מדינה. עם כניסת השר ליברמן לתפקיד שר הביטחון ב-2016 שינתה באחת המדינה את עמדתה והודיעה כי החליטה על הריסת הח'אן.

 מהן בעצם אדמות מדינה? לפני הכול חשוב להבין שאדמות הן מהמשאבים החשובים ביותר של הגדה המערבית. אחד הכלים בהם משתמשת ישראל במטרה להשתלט על קרקעות בשטחים הכבושים הוא להכריז עליהן כעל ”אדמות מדינה". ככלל, ”אדמות מדינה" הן אדמות שאינן פרטיות אשר הריבון מופקד על ניהולן. תחת משטר הכיבוש בגדה המערבית מדובר על מי שבא באופן זמני בנעלי הריבון – המפקד הצבאי הישראלי.

על פי אמנת האג, המדינה הכובשת נחשבת רק לנאמן ולנהנה של הבניינים הציבוריים, נכסי דלא ניידי, יערות ומפעלים חקלאיים השייכים למדינה האויבת והנמצאים במדינה הכבושה. למעצמה הכובשת אסור לנצל את השטחים הנתונים לשליטתה לצרכיה, מלבד לצרכים ביטחוניים מוגבלים. כלומר, לישראל אסור לעשות ב"אדמות מדינה" כבשלה, והן אמורות לשמש לצרכי האוכלוסייה המקומית בגדה המערבית – למשל לטובת הקמת ישובים, פיתוח תשתיות, כבישים, מבני ציבור ופארקים.

המנהל האזרחי אימץ מנגנון של הכרזה על ”אדמות מדינה" כדי ליטול חזקה על קרקע שהוא מחשיב כרכוש ממשלתי. לאחר ההכרזה ניתן להקצות את הקרקע או לתת הרשאה לשימוש בה למגורים, תעסוקה, חקלאות, מרעה, תשתיות, שטחים פתוחים ועוד. בראשית שנות ה-80, בעקבות פסק הדין בבג"ץ אלון מורה שאסר על ישראל להקים התנחלויות על שטחים שנתפסו בצווים צבאיים, החל הממשל הצבאי להכריז על מאות אלפי דונמים בגדה המערבית כעל ”אדמות מדינה". באופן מקומם, ישראל אינה חושפת את הנתון המדויק לגבי היקף ”אדמות המדינה" בגדה המערבית. במהלך דיונים בבית המשפט בעתירה שעסקה בעניין, המדינה אף טענה כי למנהל האזרחי אין נתונים מדויקים לגבי היקף ”אדמות המדינה" בשטחים הכבושים.

על פי ההערכות, היקף "אדמות המדינה" בגדה המערבית עולה על 2,000,000 דונם, וישראל משתמשת בשטחים האלה כמעט אך ורק לטובת פרויקט ההתנחלות הישראלי בשטחים הכבושים. (המידע מתוך -דו"ח "רועים בשדות זרים" של יש דין שנת 2021).

כשבג"ץ דרש לתת חלופת מגורים לתושבי אלח'אן אל אחמר בטרם ההריסה, המדינה הציעה ב-2017 מגרשים באבו-דיס שהוכנו מספר שנים קודם לכן לקהילה בדואית אחרת, שרצתה בהם, באזור מעלה אדומים. מגרשים אלה אלו לא אוכלסו בשל תביעות בעלות של תושבים באבו-דיס שמערערים על ההכרזה שמדובר באדמות מדינה. בנוסף, המגרשים סמוכים למזבלה העירונית הישנה של מעלה אדומים. אך לא קשיים אלו היו העיקר בסירוב תושבי הח'אן לעבור למגרשים, אלא ההכרה כי מעבר לשכונה באבו-דיס תקטע באחת את התרבות הבדואית המדברית המסורתית, שנהוגה אצלם מאות בשנים. אם הם נדרשים לעבור הם מבקשים הסדרה ראויה שלוקחת בחשבון את הצרכים של הקהילות ואורח חייהם המיוחד.

 

במאי 2018 קבע בג"ץ כי כפי שלא התערב בעבר בכפיית ההריסה, כך לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטה לממש את צווי ההריסה, והשאיר למדינה את שיקול הדעת לגבי עתיד המקום. משיקולים שונים, כולל הצהרה של התביעה בבית המשפט הבינלאומי בהאג שהזזת ח'אן אל-אחמר תהווה פשע מלחמה ועילה לפתיחת חקירה כנגד ישראל, החליטה אז המדינה שלא לממש את צווי ההריסה. הצהרת התביעה בהאג מבוססת על החוק הבינלאומי שאין להזיז אוכלוסייה מקומית בשטח כבוש אלא במקרים מוגדרים וחריגים שאינם מתקיימים במקרה זה. הפרלמנט האירופי, נציגות האומות המאוחדות ורשימה ארוכה של חברי קונגרס אמריקאים תמכו בפומבי בהצהרת התובעת בהאג. תושבי ח'אן אל-אחמר אינם אזרחי ישראל, אלא אזרחי הרשות הפלסטינית, ומכך הבעייתיות המשפטית של פינוי כפוי.

משכך, ב-2020 הוגשה עתירה נוספת, חמישית במספר, של "רגבים" נגד המדינה, המבקשים, שוב, להרוס את אלח'אן אל אחמר ולגרש את התושבים. המדינה ביקשה מבג"ץ מספר פעמים ארכה לשם הצגת מתווה להסדרת היישוב. בבקשת המדינה נאמר כי חלה "התקדמות משמעותית" בגיבוש מתווה להסדרת החאן. בנוסף, המדינה ביקשה להציג לשופטים מסמך חסוי בנושא המבוסס, לפי פרסומים שונים, על חוות דעת של משרד החוץ לפיו הריסת הקהילה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של ישראל, לקדם את האינטרסים של הרשות הפלסטינית בעולם ולחשוף את ישראל לתביעות בבית הדין הבינלאומי בהאג. במקביל פורסם כי המדינה מעוניינת להסדיר את אלח'אן אל אחמר על מתחם קטן של אדמות מדינה סמוך למקום המקורי, רחוק מהכביש ועם היתכנות של הסדרה קבועה כולל תשתיות. יישובי כפר אדומים, מועצת יש"ע וארגוני ימין יצאו נגד התוכנית תחת עיקרון שיש לכונן בצפון מדבר יהודה אזור נקי מבדואים.   

בג"ץ איפשר עד כה את הדחיות, אך ראש הרכב השופטים, שופט העליון נעם סולברג, מתח ביקורת על המדינה ואמר שעליה להחליט מה גורל המקום - פינוי או הסדרה. לדבריו, השארת המצב בהבטחה לפינוי מבלי שמפנים - אינו מקובל. משפטנים שונים הביעו פליאה על הביקורת של סולברג, שחריגה בדיונים כאלו ואינה נטענת למשל בצווי הריסה שתלויים ועומדים שנים רבות על עשרות מאחזים יהודיים באזור. נטיית בית המשפט באופן מסורתי היא לאפשר למדינה להחליט לגבי סדרי עדיפויות של אכיפה ותכנון תוך ניהול שיקולי אינטרסים לאומיים כל עוד לא פוגעים בזכות קניין פרטית כגון במקרים של מיגרון, ונתיב האבות (מה שאינו נכון במקרה של אלח'אן אל אחמר).

בציר הזמן: השתלשלות משפטית של אלח'אן אל אחמר

Picture23.png

אלח'אן אל אחמר היום 

 ללא אופק לשינוי, קהילות הג'האלין עדיין סובלות ממחסור בתשתיות בסיסיות. דרכי גישה שדורשות לרוב רכב שטח וחוסר חיבור לביוב או פיתוח בסיסי. רוב התושבים מחוברים למערכת המים במסגרת הקצבת המים שיש לרשות הפלסטינית ומשלמים על השימוש באמצעות מונה מים. עם זאת, בחלק מהקהילות אין חיבור כזה, ונערים מביאים מים על גבי חמורים פעמיים ביום מבארות סמוכות (תמונה). אף לא אחת מהקהילות מחוברת לחשמל. בחלק מהצריפים יש חיבור לפאנלים סולאריים שנותנים מענה מסוים לתאורה קלה ולמקרר קטן לחלק מהיום. בעבר המדינה החרימה את הפאנלים בטענה שגם אלו דורשים היתרי בנייה, אך בג"ץ הפך את ההחלטה והפאנלים הוחזרו.

Picture24.jpg

ילדים מביאים מים מבאר מרחק קילומטר מקהילת נבי מוסא שאינה מחוברת למים 2020 צילום: יניב נדב

שירותים רפואיים לא קיימים בקהילות ולכך יש לנסוע לאבו-דיס או ליריחו, דבר מאתגר לכשעצמו כשלמעט חריגים, לאף אחת מהמשפחות אין רכב. בהתאם, תוחלת החיים בקהילות נמוכה בהרבה מזו של החברה היהודית, ותמותת התינוקות גדולה פי כמה. העדר שירותי רפואה מקומיים, תשתיות רעועות והיעדר כלי הרכב מקשים על פינוי דחוף, מה שגורם, בין היתר, לנשים ללדת באוהל ללא לווי רפואי. בשנים האחרונות עזרו האיחוד האירופי וקרנות סיוע חברתיות בפעילות הומניטארית בשטחי C ובין השאר מעט גם בקהילות הג'האלין. הארגונים תרמו לחפירת בורות לאגירת מי גשמים, הצבת תאי שירותים קטנים, עזרה ברכישת פאנלים סולריים והחלפת צריפים ישנים בקראוונים בגודל זהה ואף קטן יותר. אולם, לפי המנהל האזרחי, לא רק שבכל המקרים מדובר במבנים בלתי חוקיים, אלא שהחלפת הצריפים הדלים בקרוואנים יבילים (לרוב בגודל קטן יותר מהצריף המקורי) גררה צווי הריסה כאילו מדובר בבנייה חדשה.

בשנת 2016 פורסם בעיתונות כי האיחוד האירופי שקל להגיש תביעת פיצויים נגד מדינת ישראל בשל הריסת מבנים שנבנו כתרומה לבדואים כחלק מסיוע הומניטארי. באותה השנה הרסה המדינה כ-18 צריפים בדואים, והחרימה אוהלים שקיבלו התושבים כתרומה. בדיון שהתקיים בוועדת החוץ והביטחון בכנסת אמר סגן ראש המנהל האזרחי, אל"מ אורי מנדס, כי "אין בנייה בלתי חוקית שאינה מטופלת. בכל מקום, כאשר קיימת האפשרות - מבוצעת הריסה". לובי פוליטי חזק של מועצת יש"ע וארגוני ימין קיצוני כגון רגבים ואמנה גורר דיונים חוזרים בוועדות החוץ והביטחון בכנסת כמו גם בתת הוועדה להתיישבות כדי לדרוש להרוס את מבני הקהילות הבדואיות ולהדק עוד את האכיפה. בלחץ קואליציוני של מפלגות ימין, הוקצו בשנים 2018-2022 עשרות מליוני שקלים לעיבוי מנגנון הריסת בתי פלסטינים בשטחי C. כחלק ממאמץ זה הוספו פקחים גם בצפון מדבר יהודה, כנגד הג'האלין. פקחים אלה מלווים ברחפנים ואמצעים טכנולוגיים נוספים, כך שקצב הריסות המבנים הואץ. במקביל, הלחץ מימין גם גרם לכך שלא מאושרת אף בקשה להיתר בנייה של פלסטינים בשטחי C, ותוכניות בנייה שקודמו בשנים האחרונות הוקפאו (על פי דו"ח הג'האלין).  בהתאם, גם תוכנית המדינה להסדיר את משפחות אבו-דהוכ באלח'אן אל אחמר באמצעות אנשי המקצוע של המנהל האזרחי לא הצליחה לעבור את חומת הלובי הפוליטי החזק של גורמי ימין והתוכנית הוקפאה.

החלופות שהציעה המדינה לתושבי אלח'אן אל-אחמר 

כשבג"ץ דרש לתת חלופת מגורים לתושבי אלח'אן אל אחמר בטרם ההריסה, המדינה הציעה בספט' 2017 מגרשים באבו-דיס (אלג'בל מערב) שהוכנו מספר שנים קודם לכן לקהילה בדואית אחרת באזור מעלה אדומים שרצתה בהן. מדובר בשטח שנמצא בתוך רצועה צרה בין השטח הבנוי של אבו-דיס לבין דרך ראשית, שאותו הציע קובי אלירז, נציג שר הביטחון לענייני התיישבות בשטחים (שלאחר סיום תפקידו הפך לדובר נמרץ התומך בעצירת הבנייה הפלסטינית וקידום הריסות). מגרשים אלו לא אוכלסו בשל תביעות בעלות של תושבים מפלג סלמאת באבו-דיס, שמערערים על ההכרזה שמדובר באדמות מדינה. בנוסף המגרשים סמוכים למזבלה העירונית הישנה של מעלה אדומים ובעלי גישה מוגבלת מאוד למרעה. אופציה נוספת שהועלתה בעבר על ידי ארגוני ימין ואף שורטטה בסקיצה היא להעביר את כל הבדואים בצפון מדבר יהודה לשטח מתוחם בצמוד ליריחו. אופציה זו לא קודמה ברצינות מתוך הבנה של גורמי המקצוע שהחלוקה המשפחתית המסורתית של הבדואים היא בסיס לכל הסדר עתידי. אך לא קשיים אלו היו העיקר בסירוב תושבי הח'אן לשתי החלופות אלא ההכרה כי מעבר לשכונות הצמודות ליישוב עירוני תקטע באחת את התרבות הבדואית המסורתית במדבר כפי שנהגו מאות בשנים. אם הם נדרשים לעבור הם מבקשים הסדרה ראויה שלוקחת בחשבון את הצרכים של הקהילות ואורח חייהם המיוחד. 

מאידך, התושבים הציעו מספר חלופות במרחק סביר ממקומם הנוכחי מבלי שיפריעו להתיישבות הסמוכה או לכביש 1, אך אלו נדחו על ידי המדינה ללא כל דיון בוועדות. אנשים שתיווכו בין הבדואים למדינה התרשמו כי מטרת הצעות ופעולות המדינה בעידוד גורמי ימין היא לייצר אזור ריק מהתיישבות לא יהודית גם במחיר של גירוש תושבים. למעשה, לא פחות מ- 12 תכניות בנייה הגישו קהילות הג'האלין השונות לאורך השנים דרך עמותת "במקום- אדריכלים למען זכויות אדם", ואף אחת לא נדונה ברצינות ברשויות התכנון.

לא לחינם הועלו חלופות אלו על ידי ארגוני הימין היות והיא תקבץ את המשפחות הבדואיות בצמוד לערים פלסטיניות, ובכך תייצר במדבר יהודה ארץ נקייה מבדואים. אחת הדרכים להגיע למטרה זו היא מחיקת התרבות הבדואית המדברית על ידי ביטול היכולת של הבדואים לרעות וניתוק הזיקה שלהם למדבר.  

חוות הדעת המקצועית של מתכנני "במקום" שהוגשה לבג"צ בתגובה להצעות המדינה קובעת כי "כל פתרון לאוכלוסייה זו צריך לקחת בחשבון את כל המרכיבים החברתיים והתרבותיים ולא להתעלם מהקונפליקטים הקיימים כפי שנעשה בהחלטה שרירותית זו להעביר את בני אבו-דאהוכ מח'אן אלאחמר למגורים בסמיכות לאבו דיס". עוד נכתב כי את חובת הרשויות להכנת תכנון הולם נטלו התושבים על עצמם בעזרת עמותת "במקום" שערכו בשנת 2013 מהלך תכנוני יזום בשיתוף תושבי אל ח'אן אל אחמר במטרה להציע פתרונות ואופק תכנוני.

במשך תקופה ארוכה האדריכלים נפגשו עם משפחות הג'האלין והוכנה בהסכמה תוכנית רעיונית אשר כבר במהותה מהווה פשרה של התושבים ומתייחסת באופן מצומצם למדי אל אורח החיים הבדואי תוך התחשבות במגבלות המרחביות הקיימות באזור. התגובה הראשונית של סגן מנהל לשכת התכנון דאז הייתה לדחות את התוכניות על הסף שכן הן לא הוכנו על פי הקריטריונים של המנהל האזרחי. אך עד היום, כמעט ארבע שנים מאז שהוגשו התוכניות המתוקנות והמעודכנות למנהל האזרחי לא התקבלה כל תגובה מקצועית בעניינן. 

5. ״המדינה משקיעה בבדואים - נותנים להם מגרשים בחינם!"

תשובה: המדינה הנחיתה על תושבי הכפר לעבור לחלופות שונות שלא בתום לב. הדבר היחיד שמנחה את החלופות שניתנות לבדואים הוא רצון ארגוני הימין הקיצוני שלא יישארו בדואים במרחב המדבר. כל החלופות שהוצעו לשבט הג'האלין צמודות לשטחי A. ברם מקום הבדואים הוא במדבר, שם נמצאים מאז ומעולם. בסופו של דבר, הדיון מתנקז לשאלה אם מוצדק להרוס בתים של לא-יהודים כדי לייהד שטחים. דבר אחד זה לבנות במקום פנוי - ויכוח לגיטימי בין ימין לשמאל אם ואיפה צריך לבנות יישובים יהודיים. אבל דבר שני זה לבנות לאחר הרס חיים של אחרים.

זה מעשה לא יהודי ולא מוסרי – יסכימו רוב תושבי ישראל, אנשי שמאל וימין כאחד.

Picture25.png

תשובות לטעויות נפוצות

1. "הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי יישבו את תושבי ח'אן אל-אחמר בשנים האחרונות כדי לנשל את ההתיישבות היהודית בשטחי C".

תשובה: קיים תצלום של האוהלים הראשונים באלח'אן אל אחמר משנת 1974 ומאז תצלומי אוויר עוקבים מראים גידול מזערי לאורך השנים - פחות מילודה טבעית וכיום, לאחר עשרות שנים חיות במתחם רק 28 משפחות. למנהל האזרחי יש רשימות מפורטות של כל התושבים בח'אן ממפקדים שאנשי הצבא עורכים מדי פעם. כל התושבים, ללא יוצא מן הכלל, הינם משבט הג׳האלין, נולדו ברובם במקום. אין באלח'אן אל אחמר ולו מבנה מגורים אחד שנבנה על ידי האיחוד האירופי.

2. "הבדואים קורבנות בגלל הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי שמשתמשים בהם לצרכים שלהם - המלחמה היא נגד הרשות הפלסטינית ולא הבדואים"
תשובה: קשה להצדיק גירוש של חסרי כל שלא הרעו לאף אחד
. לכן גורמי ימין קיצוני המציאו אויב "אמיתי״ - הרשות הפלסטינית או האיחוד האירופי. ישראל נגד מחבלי הרשות הפלסטינית? זה כבר קרב ראוי מוסרית! אנחנו, במאבק התמוה והמיותר שלנו נגד 28 משפחות חסרות כל, הפכנו את ח'אן אל-אחמר לחזית המאבק הלאומני של הרשות הפלסטינית. זה לא אבוד - מאז שהרפנו מהח'אן זמנית גורמי הרשות הפלסטינית עזבו אותו והוא חזר להיות יישוב קטן, שליו ושוחר שלום כפי שהיה מזה עשרות שנים.

3. "כמו שפינו את עמונה ונתיב האבות- יש לפנות את חאן אל אחמר.... מה ההבדל?"

תשובה: כל הריסת בית משפחה היא אירוע קשה ועצוב. אין בכוונתנו להצדיק את הרס המאחזים היהודיים, אלא לעמוד על ההבדלים המהותיים המבהירים כי אין קשר בין מקרים אלו לסיפור הח'אן.
אלו הם ההבדלים:
- נתיב האבות ועמונה פונו בצו בג״ץ היות והמבנים נבנו על קרקע פרטית פלסטינית.
ח'אן אל-אחמר נבנה על קרקע פרטית פלסטינית באישור בעלי הקרקעות.
הקרקע הופקעה בשנת 1975 וכעת הם יושבים על אדמות מדינה.
- ואכן, בניגוד לפסיקות בג"ץ בנוגע לנתיב האבות או עמונה - בג"ץ מעולם לא קבע שיש להרוס את ח'אן אל-אחמר, אלא קבע שאינו מתערב בשיקולי המדינה. המדינה רשאית להכשיר את חאן אל אחמר במקומו, בדיוק כפי שעשתה בנוגע לבנייה הבלתי חוקית סביב שנבנתה הרבה אחרי הקמת הח'אן.
- למרות כל זאת - תושבי ח'אן אל-אחמר ישמחו מאוד לאותו הפתרון שנתנה המדינה לתושבי נתיב האבות - המדינה מממנת מעבר ליישוב זמני כמה מאות מטרים מהמתחם המפונה, בונה שכונה חדשה לנתיב האבות במקום הבנייה המקורית עם השינויים המחויבים, וגם מממנת חזרה לבתי הקבע באותו המקום והתושבים מקבלים פיצוי כספי נדיב על המהלך. למעשה, תושבי ח'אן אל-אח'מר מסתפקים בהרבה פחות מזה - הם יפנו, הם יתכננו, הם יבנו בהתאם להוראות תוכנית שתאושר על ידי המדינה וללא כל פיצוי. אך לא מאפשרים להם.

4. "הבדואים עברייני בנייה על שטחי ההתיישבות היהודית באזור"

תשובה: למרבה האירוניה ועזות המצח, אותם גורמי ימין קיצוני שפועלים להרוס בנייה בלתי חוקית בדואית, הם גם אלו שעומדים מאחורי הקמת מאחזים בלתי חוקיים ללא אישורי בנייה במרחק כמה מאות מטרים מח'אן אל-אחמר (גבעת הרועים, גבעה 468 ומאחז חדש נוסף במרחק קצר משם). נדרשת מידה לא מועטה של ציניות מצד ההתיישבות היהודית השכנה לח'אן אל-אחמר לדרוש את הרס המבנים כששיטת ההתנחלות המקובלת היא בניה בלתי חוקית וקבלת היתר בדיעבד.

אזור אלח'אן אל אחמר ב- 1974. מבט מדרום לצפון.   

bottom of page